מה זה: מאזן היונים הוא כלי חשוב לבדיקת הסבירות של ניתוח מעבדה מקיף, והוא משווה את המטען החשמלי של היונים העיקריים שנמדדו במים מתוקים. קטיונים בעלי מטען חיובי כגון נתרן, מגנזיום, סידן, אשלגן, סטרונציום, ליתיום, ברזל, מנגן ואלומיניום מושווים לאניונים בעלי מטען שלילי כגון כלוריד, סולפט, ברומיד, פלואוריד, ניטראט, ביקרבונט ואורתו-פוספט.
תוצאה הקרובה ל-0% מצביעה על יחס מאוזן. ערכים חיוביים עשויים להצביע על עודף קטיונים או מחסור באניונים, בעוד שערכים שליליים עשויים להצביע על עודף אניונים או מחסור בקטיונים. סטיות של עד ±5% נחשבות בלתי חריגות; ערכים בין ±5 ל-±8% כבר נדירים יחסית ויש לפחות לעקוב אחריהם. סטיות מחוץ ל-±8% דורשות בדיקה מעמיקה יותר.

בעיות: מאזן יונים שהוסט באופן ברור מצביע על כך שהיונים העיקריים שנמדדו אינם נמצאים עוד ביחס הצפוי זה לזה. גורמים אפשריים כוללים עומס אורגני גבוה, מינון לא מאוזן, חומרי רמינרליזציה או הקשיה לא מתאימים, כניסה גבוהה של חומרי הזנה או סטיות ארוכות טווח שנגרמו על ידי מערכת האספקה שבשימוש. גם דשנים, מרככי מים, מלחים מינרליים ותוספים אחרים, וכן רכיבים אורגניים או יוניים שאינם מזוהים במלואם, יכולים להשפיע על התוצאה. במאזן היונים של מים מתוקים נלקחים בחשבון בנוסף בין היתר ברזל, מנגן ואלומיניום כקטיונים, בעוד שאורתו-פוספט שנמדד נכלל כאניון. לכן מאזן היונים מעריך את כימיית המים כמכלול, ואינו מאפשר לבדו לקבוע את הסיבה המדויקת.

אמצעים: יש לבדוק גם את מגמות הניתוחים הקודמים, כמויות המינון, מי המקור, חומרי ההקשיה והרמינרליזציה, דשנים ומערכת האספקה שבשימוש. אין לתקן מאזן יונים חריג באמצעות הוספה עיוורת של מלחים בודדים. אמצעי הנגד החשוב והעדין ביותר הוא החלפת מים באמצעות מים מתוקים מתאימים, איכותיים ומאוזנים, משום שהיא מסירה יונים עודפים ומחזירה את היונים העיקריים ליחס מאוזן יותר. אם הסטייה נמשכת למרות החלפות מים סדירות או נמצאת מחוץ ל-±8%, יש לבצע חיפוש ממוקד אחר הסיבה על בסיס הערכים הבודדים והתפתחותם לאורך זמן.